אבדתי את תעודה הזהות שלי

Brinker's class was a lot of fun today. I am beginning to warm to his surly ways. He was talking about Dalia Rabikovich today and how beautiful she was in '49. Apparently the professor was very boring and everyone would just stare a her instead. As she always sat in the second last row of the class they would have to strain their necks to do so. Last class we almost spoke to Chaim Guri, but he was not home.

The phone rings. You know, he might be at an azkara for his brother. Shalom, Juri, its Menachem, I guess your not home right now, so I will just leave a message. My students and I just wanted to say hi and wish you a good Yom HaZikaron. I will see you in three weeks, in any event. Bye.

Yes, ####, he does posture. But as he pointed out today, young people have no memories and are full of plans. Old people have no plans and are forced to retrieve memories. It is very sweet though. He also invited us to join their tiyul ever shabbat to the old city from Moshava HaGermanit. All the "boys" (one of them is Magen Broshi, but I forget the others. Brinker's pals--the Israel intelligentsia, quite literally) walk to the old city, tell stories and camp out eating at their favorite chumus stand. How rock awesome?

Now onto the Amichai poem I really liked...

אבדתי את תעודה הזהות שלי
אבדתי את תעודה הזהות שלי.
אני צריך לכתוב את תולדות חיי
מחדש להרבה משרדים, העתק אחד לאדני
והעתק אחד לעזאזל. אני זוכר
את התצלום שצלם לפני שלושים ושלוש שנים
בצמת דרכים שדוף רוחות בנגב.
אז עיני היו נבאים בעוד גופי
לא ידע מה קורה לו והיכן מקומו.

הרבה פעמים אתה אמר: זה המקום,
זה קרה כאן, וזה לא המקום,
אתה חושב שכן וחי בטעות
אשר נצחה גדול מנצח האמת.

וככל שהשנים עוברות מתמלאים
חיי שמות כמו בתי קברות נטושים,
או כמו שיעור הסטוריה ריק,
או כמו ספר טלפומים בעיר זרה.

ומות הוא כשקורים אחריך
וקורים אחריך
ואתה שוב לא מסתובב
לראות, מי